רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב – אִישִׁיּוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ; צַדִּיק גָּדוֹל וְנִשְׂגָּב, נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ – הָיָה מְסַפֵּר סִפּוּרִים, יָחִיד וּמְיֻחָד. “אֲנָשִׁים אוֹמְרִים שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מְסֻגָּלִים לְשֵׁנָה. אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, מְעוֹרְרִים בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנָתָם” – כָּךְ אָמַר פַּעַם רַבֵּנוּ. סִפּוּרֵי רַבִּי נַחְמָן מְסַפְּרִים עַל שִׂמְחָה וְתִקְוָה; אֹרֶךְ רוּחַ וְנֶאֱמָנוּת; אֱמוּנָה וֶאֱמֶת; וְעוֹד וָעוֹד. בּוֹ בַּזְּמַן הֵם מַרְחִיבִים אֶת גְּבוּלוֹת הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁל צְעִירִים וְגַם שֶׁל מְבֻגָּרִים. לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה, לִפְעָמִים בְּאֹפֶן מֻרְכָּב וְעָמֹק. אֲבָל תָּמִיד הֵם מְרַתְּקִים וּמְחַנְּכִים, סְפוּגִים בִּשְׁאַר רוּחַ. הַסִּפּוּרִים מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ לְהַכִּיר טוֹב יוֹתֵר אֶת עַצְמֵנוּ וְאֶת הָעוֹלָם סְבִיבֵנוּ, וְשֶׁלֹּא נְרַמֶּה אֶת עַצְמֵנוּ – וְעַל הַחֲשִׁיבוּת לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים לְפִי מְקוֹרוֹתֵינוּ.

בְּאוֹצַר סִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב לִילָדִים, הַסִּפּוּרִים הַמְּיֻחָדִים שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מֻצָּגִים בְּאוֹר מַתְאִים לִילָדִים בְּלִוּוּי תְּמוּנוֹת וְאִיּוּרִים עַלִּיזִים וּמְעַנְיְנִים. כָּל סִפּוּר בְּסִדְרָה זוֹ, בֵּין שֶׁהוּא מָשָׁל קָצָר, אוֹ סִפּוּר אָרֹךְ, בָּא לְהַדְגִּישׁ בְּאֹפֶן פָּשׁוּט וּמוּבָן אֶת הַמֶּסֶר הֶחָשׁוּב וְהַמַּשְׁמָעוּתִי שֶׁבִּקֵּשׁ הָרַבִּי לְהַעֲבִיר. אָנוּ מְשֻׁכְנָעִים כִּי כָּל סֵפֶר בַּסִּדְרָה, יַעֲנִיק תַּעֲנוּג נַעֲלֶה לִצְעִירִים וְלִצְעִירִים בְּרוּחָם.